משחק מול מצלמה: חמשת העקרונות שכל שחקן חייב להכיר

הבמה והמצלמה הם שני מקומות שונים לחלוטין וכל אחד מהם מצריך גישה וטכניקה שונה למשחק.

הנה חמשת העקרונות שמפרידים בין משחק שעובד על במה לבין משחק שחי בתוך הפריים.

על במה אנחנו מקרינים את המשחק עד השורה האחרונה באולם. מול המצלמה, אותו משחק בדיוק הופך ל"יותר מדי". העדשה מגדילה כל מחווה, כל הבעה, כל מחשבה, ולכן הכלל הראשון של השחקן מול מצלמה הוא לעשות פחות, אבל להאמין יותר. ככל שאנחנו מצמצמים את החיצוני, כך החיים הפנימיים נעשים גלויים.

חמשת העקרונות שלפניכם הם שפת העבודה שאנחנו מלמדים בסדנת המשחק מול מצלמה ושלמדתי ופיתחתי במהלך הקריירה שלי כשחקנית בסדרות טלוויזיה ובצילומים לסרטי קולנוע.

עקרון 1 - הפריים

The Frame

המצלמה מצלמת אך ורק את מה שנמצא בתוך הפריים. המשמעות פשוטה אך מחייבת: עליי, כשחקן, להתאים את עצמי לגבולות הפריים. גודל הפריים אינו פרט טכני של הצלם בלבד אלא הוא קובע את עוצמת המשחק שלי שאותו אני צריכה להתאים ביחס אליו. כלל אצבע אחד שווה לזכור: ככל שהמצלמה מתקרבת, המשחק נעשה פנימי יותר ויותר.

לונג שוט: רואים את כל הגוף — מרחב לתנועה ולפיזיות.

טו שוט: שני שחקנים, בדרך כלל פלג גוף עליון — משחק היחסים.

מדיום שוט: חזה וראש — איזון בין הבעה לתנועה.

קלוז-אפ: הפנים ממלאות את הפריים — כל מחשבה נקראת.

אקסטרים קלוז-אפ: המצלמה צמודה לפנים, בדגש על העיניים — משחק פנימי בלבד.

עקרון 2 - המשחק הפנימי

The Inner Life 

המצלמה רואה הכל. והדבר המעניין ביותר שהיא לוכדת הוא הדיאלוג הפנימי. העיניים הן שמעבירות את הרגש. הדמות עשויה להסתיר את מה שהיא מרגישה, אבל אנחנו, הקהל, רואים זאת דרך העיניים ובכך הופכים שותפים למאבק הפנימי שלה. כאן נולד הקסם של המסך: אנחנו יודעים משהו שהדמות מנסה לא לחשוף.

שני מקומות שאסור להביט אליהם בזמן המשחק: אל תורידו את המבט לרצפה, אלא אם כן זו החלטה משחקית עם הצדקה. ואל תביטו לעולם אל תוך עדשת המצלמה, כדי לא לשבור את הקיר הרביעי - זה שמפריד ביניכם לצופה.

עקרון 3 - ריאליזם

Realism

הדבר תלוי כמובן בז'אנר, אבל ביסודו המצלמה מצלמת את החיים עצמם, והקונבנציות שלה ריאליסטיות. זה הדבר הקרוב ביותר ל"חיים". לכן המשחק חייב להיות אמין ולא מוגזם, ולשדר אותנטיות מלאה.

וכך גם בעבודת הדמות: השינויים יכולים להיות מרחיקי לכת אבל הם נשארים ריאליסטיים, כי האמינות היא העיקר. הם לוקחים אותנו צעד קדימה, אך נשארים מינוריים: שינוי באנרגיה, בנתוני האופי, בפיזיות. שינויים קטנים.

תמיד צריך לזכור - המצלמה נוטה להגיד דברים. קטן זה מספיק.

עקרון 4 - הנוכחות

Presence

השחקן צריך לשחק כאילו המצלמה אינה שם ובו-זמנית לא לשכוח אותה לרגע. זהו פרדוקס מכוון: להתעלם ולהרגיש בנוכחות באותו זמן. כמו מישהו שמסתכל עליך ואתה יודע שהוא מסתכל עליך אבל אתה לא רוצה שהוא ידע או ירגיש את זה. אני מודעת למיקום המצלמה, יודעת פחות או יותר מה היא קולטת, וברובד סמוי של המודעות אני משדרת לכיוונה. יש בינינו סוג של תקשורת. אני לעולם לא מנותקת ממנה לחלוטין.

עקרון 5 - ההסתרה

Concealment

חלק גדול מהמשחק מול מצלמה הוא עבודה על הסתרה: כמה הדמות מראה, וכמה היא מסתירה. כשחקן עליי להבחין בין שתי שכבות: מה שהדמות מסתירה ביודעין, ויודעת שהיא מסתירה, לבין מה שהיא עצמה אינה מודעת אליו, אך אנחנו כקהל רואים אותו בבירור.

השכבתיות הזו היא שהופכת הופעה למלאה ועשירה על המסך. מתחת לכל מילה גלויה רוחשת מילה נסתרת וזה בדיוק מה שמושך את העין שלא יכולה להתנתק.

חמשת העקרונות הם רק ההתחלה. בסדנה תתרגלו אותם מול מצלמה אמיתית.

גלו עוד על סדנת משחק מול מצלמה.