איך הבנת ה"דמות" משנה את מערכות היחסים שלכם

"הלובש את המסכה מחביא ומגלה את עצמו בו בזמן. הוא נוטל לעצמו את הכוח ואת היתרון של הבלתי נראה, את החופש שבאנונימי" 

מיכאל גולדמאן

מה זאת דמות? פרסונה – מסיכה. לכולנו מצבור מסיכות שונות של דמויות שונות: אבא, אחות, מנהלת, עובד וכיוצא בזה.

כשרוצים לבנות דמות אמינה בתיאטרון, מנסים לחשוב על סך כל המאפיינים שלה: המראה החיצוני והפעולות שתבחר בסיטואציות משתנות. זה מה שמייחד כל אחד ואחד. הלבוש מגדיר ומאפיין דמות, וכך גם צורת ההליכה, הישיבה והפיזיות שלה, השזורות יחד עם מרכיבי האופי והנפש.

תחשבו על כל הדמויות שלכם בחיים – לכל דמות יש את הלבוש שלה: לבוש הבית, העבודה, חוג הריקוד או הספורט, היציאה עם חברים, או ללא לבוש בחדר המיטות...

חשוב להבין מהי המשמעות של "דמות" כדי להיות מודעים להתנהגות שלנו בכל תפקיד, וכדי לשים לב לאילו תפקידים אנחנו נכנסים שאולי כבר לא מתאימים לנו. לעיתים אנחנו לוקחים על עצמנו לאורך כל החיים תפקידים שהונחתו עלינו בילדות: החרוץ, המצטיינת, השובב, המופרעת. כדאי לבדוק: האם התפקיד הזה עדיין משרת אותנו או שהוא מפריע לנו? ומתי המסכה ששמתי על עצמי מכסה על האני האמיתי והאותנטי?

כשחקנית, יש לי את הזכות להיכנס לתוך נעליה של הדמות ולהתבונן על המציאות כפי שהיא רואה אותה. כשאני נכנסת לדמות, אני מקבלת את העובדה שזו לא תפיסת העולם שלי; כך שגם אם הדמות אינה מוסרית (רוצחת או משוגעת), אני צריכה להבין את המניעים שמהם היא פועלת. אני לא שופטת אותה, אלא מנסה להתבונן דרך עיניה ולהבין שאולי מאחורי הפעולות שלה יש כעס, ומאחוריו – כאב.

שחקן טוב הוא שחקן המשמש ככלי להעברת סיפור של מישהו אחר. כדי לשחק מישהו או להיות משהו אחר נדרשת ענווה – היכולת לפנות מקום מהאגו שלי ולתת לדמות אחרת את הבמה.

כשאתם עומדים מול לקוח או קולגה, מול הילד או האישה – נסו לרגע לראות מעבר למסכה שלהם. אולי כך תמצאו דרך להגיע ללבם, למקום האותנטי והאמיתי.