איך חוקי הבמה ילמדו אתכם להצליח מתוך הלא-נודע

"הדמיון חשוב יותר מן הידע." אלברט איינשטיין

כולנו מעוניינים ביציבות, ביטחון ושליטה, אבל כל החיים שלנו הם אלתור אחד גדול; אנחנו מגיבים כאן ועכשיו לסיטואציות משתנות.

כשאנחנו נכנסים לפגישה חשובה, אנחנו יודעים איך נרצה שהיא תתקיים ויכולים להתכונן אליה כראוי, אבל המציאות מוכיחה שאנחנו בעצם צריכים להסכים לעובדה שרוב הסיטואציות הן משתנות ואין לנו באמת שליטה עליהן – אלא רק את היכולת לאלתר. לאלתור יש כל מיני חוקים (למרות שבקלות אפשר לחשוב שהכול אקראי). לדוגמה: לפני ראיון עבודה, יש לכם זמן מוגבל שבו מתחיל ונגמר האלתור.

הנאה בתוך סיטואציה לא מוכרת או משתנה היא הכרחית. כן, לפעמים זה עשוי להרגיש כמו צביעות, אבל להנאה (גם אם היא מלאכותית בהתחלה) יש מרכיב חשוב בהצלחת האלתור. במקרה של קושי יוצא דופן, צריך להיזכר שהכול רק משחק. בסך הכול משחק; תפיסה שלנו לגבי המציאות. גם הכסף שאנחנו כל כך עמלים להשיג הוא פיקציה ומשחק ב"כאילו"... אז כדאי שלפחות נהנה בדרך.

הטכניקה החשובה והמוכרת ביותר באלתור היא: "כן, ו..." בתקשורת בין-אישית – עם קולגות, בני זוג, בקבוצה, עם עצמי ובכלל עם העולם – כשאנחנו אומרים "כן, ו..." זה לא אומר שקיבלנו והסכמנו לכול, זה פשוט אומר שהקשבנו ונתנו אישור לדברים שנאמרו. כולם רוצים אישור; כולם רוצים שמישהו יסתכל עליהם ויגיד: "ראיתי אותך, הדברים שאמרת משמעותיים".

רוב הזמן אנחנו אומרים "לא", או משתמשים בתחליף הזול – "כן, אבל...", שזה בעצם "לא". כשאומרים לנו "לא" אנחנו נאטמים, משתתקים ונעלבים, ובצדק; בתחושה שלנו, האדם מולנו ביטל אותנו. זה מעט בעייתי, כי הצורך הבסיסי שלנו הוא לומר קודם כול "לא". הרעיון הוא לא להיות "יסמנים", אלא להוסיף את המחשבות והדעה שלנו על הרעיון ששמענו, בלי לבטל את הצד השני.

כשאומרים "כן" – קורים דברים! כשאומרים "לא" – לא קורה דבר.

טכניקה נוספת באלתור היא לאפשר לעצמך לטעות. לפעמים לעשות טעות זה פשוט ליצור משהו חדש. לטעות זה חלק מהעניין; חייבים לטעות מדי פעם. אין מי שלא טועה, ובמרחב שלא מאפשר מקום לטעייה – אי אפשר ליצור. בהרבה מקרים, דווקא מתוך הטעויות נוצרים הדברים הגאוניים ביותר.